<h1>תניא רבתי סימן ס"ב</h1>
<h2>דף פה:</h2>
לעולם ישתדל אדם לעשות תשובה ולנער כפיו מחטאיו. כדי שאם ימות יהיה בעל תשובה ויזכה לחיי העוה"ב. לעולם יראה אדם עצמו כאלו הוא נוטה למות ושמא ימות [שלא] בשעתו. ונמצא עומד בחטאיו בלא תשובה. לפיכך ישוב מחטאיו מיד. ואל יאמר כשאזקין אשוב. שמא ימות טרם שיזקין. הוא ששלמה אמר בחכמתו (קהלת ט') בכל עת יהיו בגדיך לבנים. ותנן רבי אליעזר אומר שוב יום אחד לפני מיתתך. ושאלו תלמידיו את רבי אליעזר. וכי אדם יודע באיזה יום ימות ויעשה תשובה. אמר להם כל שכן שצריך לשוב. ישוב היום שמא ימות למחר. שמעינן מינה שכל מי ששב בלבו תשובה גמורה אפילו סמוך למיתתו הרי היא תשובה גמורה ומתכפרין לו עונותיו. ודוקא בעבירות שבין אדם למקום. אבל בעבירות שבין אדם לחברו אין מתכפר לו עד שירצה את חברו ויפייסנו וימחול לו. לפיכך מי שחטא לחברו, בין בדברים בין בממון בין שחבל בגופו. אל יאמר למחר ארצנו ואפייסנו, שמא ימות קודם שירצנו ונמצא עומד בחטא גדול.
